מגשרות על הפערים

יחידת "גשרים" נולדה בשיתוף חיל החינוך והנוער, אגף המודיעין ואכ"א מתוך הצורך לגשר על פערי החינוך הקיימים בין בתי הספר בפריפריה לאלו במרכז. בעוד שבבתי הספר תכניות העשרה מתקדמות ומגוון הזדמנויות; בפריפריה התמונה שונה - פחות אפשרויות ומחסור במסגרות שנועדו לפתח את התלמידים בין היתר בתחומי הסייבר והתכנות.

יחידת גשרים פועלת כבר שלוש שנים כדי להתמודד עם המציאות הזו וליצור שינוי. מש"קיות גשרים - החיילות המשרתות ביחידה, מגיעות יום יום לבתי הספר ברחבי הפריפריה, ומעבירות בתשוקה שיעורים שנוגעים בתכנות, טכנולוגיה ויזמות. כך הן מעניקות לתלמידים את היכולת להתנסות ולבחור האם זה תחום שהם ירצו להעמיק בו יותר. במקביל ליתרונות הטכנולוגיים, התלמידים מתרגלים מיומנויות למידה - התמודדות עם כישלון, עבודה בצוות, חשיבה יצירתית ועוד.

סתיו, מש"קית גשרים, רק בת 20 והעבירה כבר עשרות שיעורים לתלמידיה בשדרות. לסתיו מחויבות עמוקה לתפקיד, שנובעת גם מחיבור אישי למטרתו. סתיו גדלה ומתגוררת גם היום בנתיבות שמוגדרת פריפריה. סתיו סיפרה על שירותה כמש"קית גשרים, ועל משמעות התפקיד עבורה.

הילדות בנתיבות

"כשגדלתי בפריפריה זה מה שהכרתי - לא הרגשתי שזה אחר. אני מרגישה שקיבלתי חינוך מצוין בבית ספר שלמדתי בו" פותחת סתיו ומצהירה בנחרצות.

היא מסתייגת: "במבט בוגר ואחרי שנפגשתי בצבא עם בנות שגדלו במרכז, אני יודעת שיש פערים. לדוגמה- אני לא יכולתי לבחור בין המון מגמות, נאלצתי לבחור מגמה אחת מבין ארבע. הבנתי בדיעבד שרוב הילדים עושים שתי מגמות ושיש להם רשימה ארוכה של מקצועות לבחור מתוכן. למרות זאת, לא הרגשתי שחסר לי כלום". היא מבהירה: "הייתה לי בגרות טובה, למדתי הרבה והצלחתי למרות הכל".

ההכשרה

סתיו מספרת שההכשרה הייתה משמעותית וחוויתית עבורה: "ההכשרה היא שלושה חודשים לאחר חודש של טירונות 02 .למדנו מיומנויות הדרכה, כיצד לבנות מערך שיעור, איך לעמוד מול כיתה. כל אלו דברים שיפגשו אותי ויעזרו לי גם בתחנות הבאות שלי בחיים. כמובן שלמדנו גם את החומר הטכנולוגי, הגיעו אלינו סטודנטים שעובדים יחד עם המרכז לחינוך סייבר שהעבירו לנו שיעורים".

שירות בלתי נשכח

סתיו פוגשת מדי יום עשרות תלמידים, ולכל אחד מהם יש סיפור ועולם משלו. היא יודעת שלפעמים, אפילו שיעור אחד קצר יכול להשפיע בצורה יוצאת דופן. כל תלמיד משמעותי בעיניה, אבל יש כאלה שהיא לא תשכח לעולם.

"אחרי תקופה שבה כבר הכרתי את התלמידים, הופיע פתאום תלמיד חדש בכיתה" היא מספרת. "בהתחלה לא הייתי בטוחה שהוא בכלל שייך לשיעור שלי, אבל החלטתי לתת לו להישאר. הוא ישב עם רגליים על השולחן, נראה חסר ריכוז, ולא ממש השתלב. אבל כשהתחלנו לעבוד על האפליקציות, הוא ביקש לנסות גם. כמובן שנתתי גם לו הזדמנות – ותוך כמה דקות שמתי לב שהוא מתקדם בקצב מדהים, עוקף את כולם. זה פשוט בא לו טבעי, הרגשתי כאילו גיליתי כישרון חבוי".

כשהשיעור הסתיים, התלמיד ניגש אליה וסיפר לה שהוא היה מושעה מבית הספר לתקופה ארוכה בגלל בעיות משמעת, שהוא מתקשה כמעט בכל המקצועות האחרים, ושבדרך כלל הוא בכלל לא נכנס לשיעורים. "הוא שיתף אותי שדווקא בשיעור שלנו הוא מרגיש שהוא מצליח".

סתיו וחברותיה למשימה דואגות לחזק אותו בכל שיעור מחדש, כי הן מבינות שייתכן שזה המקום היחיד שבו הוא חווה תחושת הצלחה. "לפעמים תלמידים נופלים בין הכיסאות – לא כי הם לא חכמים, אלא פשוט כי הם לא מצטיינים בתחומים הרגילים של בית הספר" היא אומרת. "אנחנו כאן כדי לתת להם הזדמנות לגלות שהם טובים במשהו אחר. אם הייתי מספרת לאחד המורים שהילד הזה הוא הכוכב של השיעור שלנו, יכול להיות שהוא לא היה מאמין לי".

השירות בתקופת המלחמה

סתיו, שמלמדת בשדרות, מתארת מציאות שבה ילדי העיר חוו טלטלה בעקבות המלחמה. הפינוי הממושך, המחסור במסגרת יציבה והחששות המתמשכים יצרו קשיים משמעותיים עבור התלמידים: "הם היו כל כך הרבה זמן בלי מסגרת, זה יצר כאוס גדול" היא מספרת. ”הנסיון להחזיר אותם לשגרה, היה מאתגר. לצפות מהם לשבת בכיתה, להתרכז ולהבין איך מתנהל שיעור – זה היה כמעט בלתי אפשרי. אבל אנחנו לא מוותרות עליהם. דווקא עכשיו, כשהם הכי צריכים אותנו, אנחנו כאן בשבילם, כדי לעזור להם לחזור למסלול".

סתיו מרגישה אחריות עמוקה כלפי ילדי שדרות: ”הנוכחות שלי על מדים בתקופה הזאת היא משמעותית במיוחד" היא אומרת. "זה לא רק השיעורים שאנחנו מעבירות – זה גם תחושת הבטחון שאנחנו מעניקות להם

מעבר לכל זה, סתיו מאמינה שהטכנולוגיה היא כלי שיכול להעניק לתלמידים משהו עמוק הרבה יותר – אמונה בעצמם. "היכולת ללמוד ולהתנסות בתחום חדש נותנת לילדים ביטחון" היא מסבירה. "כשילד מצליח ליצור משהו בעצמו, זה לא רק מפתח אותו טכנולוגית – זה גם מחזק אותו רגשית. אנחנו רואות איך זה משפיע עליהם ביום-יום, איך זה גורם להם להרגיש שיש להם מקום, ויכולת להצליח".

חברות כמו אחיות

מש“קיות גשרים לא רק עובדות יחד – הן חיות יחד. מתעוררות ביחד בבקרים, מלמדות אחת לצד השניה, מבשלות ארוחות משותפות, ובסוף היום חוזרות לאותה דירה. הקשרים שנוצרים ביניהן הם ייחודיים, כאלו שלא יכולים להיווצר מסגרת אחרת. ”אנחנו ממש כמו חוליית מורות" מספרת סתיו. "אנחנו עושות הכל יחד – מלמדות במקביל, מתייעצות, תומכות ועוזרות אחת לשנייה. כשקשה למישהי, אנחנו שם בשבילה. אנחנו הכוח אחת של השנייה".

מש"קית גשרים הוא תפקיד המשלב שליחות, חוויה והדרכה. זהו תפקיד משמעותי שבו תוכלי להדריך בני נוער, לגשר על פערים חינוכיים ולרכוש ידע טכנולוגי – כל זאת תוך יצירת קשרים עמוקים וחיים מלאי עשייה.