למה לוחמה?

"אני חושבת שבנות צריכות להתגייס ללוחמה כי אנחנו יכולות ומסוגלות לכל דבר. יש נטייה לאנשים לחשוב שנשים לא יכולות להיות לוחמות ואנחנו כאן כדי לשבור את הסטיגמה הזאת. את כל ההכשרה והטירונות שלי עשיתי לצד גברים, הכל הלך לפי 'דין אישה כדין גבר' - בין אם זה לישון באותם תנאים, לאכול מאותו האוכל או לטווח בנשק ביחד" אומרת ליאור בביטחון.

אין יותר גאווה מלצאת הביתה עם נשק וסיכת הלוחם על מדי חיל האוויר. לספר לחברים ולמשפחה איך זה להיות לוחמת, איך זה לעבור מסעות ולטווח בנשק, זה לא משהו שהוא מובן מאליו ואני חושבת שאין דבר מספק יותר מזה" מספרת במבט מלא גאווה.

איך נראת המכינת לוחמות?

"הגענו לביסל"א (בית הספר להגנה אווירית), שם עברנו את המכינה שאורכת שבועיים. הייתי עם עוד בנות שלאו דווקא ישרתו בכיפת ברזל, היום חלק מהן משרתות במערכת חץ ומערכת יהלום שזה גם בהגנה אווירית. במכינה מבינים מה היא משמעת צהלית, מתגבשים עם הבנות ובסופה יש אפשרות לוותר על הלוחמה" מסבירה לנו.

בסיום המכינה כל אחת צריכה לדרג את המערכות נשק לפי הרצון שלה לשרת בהן: כיפת ברזל, מערכת חץ, יהלום או קלע. במהלך המכינה המפקדים וכל הסגל הפיקודי מסביר על כל מערכת נשק. בסיום המכינה כל אחת מהבנות מקבלת את השיבוץ שלה, לאיזה מערכת נשק היא משתייכת. הבנים מצטרפים ואז מחלקים אותנו לקבוצות של 20 - 30 חיילים, בנים ובנות באופן שווה וכך מתחילה הטירונות".

מהטירונות ועד ההגעה לגדוד

"בטירונות לומדים על משמעת, לומדים איך לטווח בנשק, יש הרבה אימונים גופניים וריצות, לומדים איך להסתדר בשטח ועוברים מסעות. לקראת סוף הטירונות לומדים על המערכת נשק עצמה" מספרת עם געגועים.

"בסיום הטירונות אני הגעתי לגדוד 947, הגדוד הדרומי של כיפת ברזל. כשעולים לגדוד יש שבוע קליטה שבו מקבלים מדים חדשים, ציוד קרב חדש, נשק, טווחים שוב, לאחר מכן מגיעים לאתר" מפרטת ליאור.

מה שגרת היום שלך?

"היציאות שלנו הן 11/3 כלומר אחד עשר ימים בבסיס ושלושה ימים בבית. במהלך הימים בבסיס אנחנו עושים שמירות שאורכות כשלוש שעות כדי להגן על המוצב ועלינו. אנחנו בודקים שהמוצב עצמו בטוח, שהמשגרים פעילים ותקינים כל הזמן ובמצב של הסלמה או ירי מול האויב צריך לחמש את המשגר. בתור לוחמים אנחנו צריכים לשמור שאף אחד לא נכנס לאתר" מסבירה על השגרה.

איזה תכונות התפקיד דורש?

"אני חושבת שבתפקידי לוחמה צריך כושר גופני גבוה. כדאי להגיע עם כושר אבל בטירונות הולכים לפי סרגל מאמצים, כלומר מתחילים מכושר אפס ועולים ברמת הקושי כל פעם צעד אחר צעד" משתפת.

"חוץ מהפן הפיזי אני חושבת שצריך הרבה אחריות. אני אישית הפכתי ליותר אחראית. גיליתי על עצמי דברים שלא ידעתי שאני יכולה לעשות לפני הצבא. אם אני מסתכלת אחורה למי שהייתי בטירונות, זאת לא אותה ליאור שאני היום".

מה האירוע הכי מטורף שעברת?

"השמירה הכי מטורפת שלי הייתה השמירה הראשונה שראיתי בה שיגור. לא ציפיתי לשום דבר שיקרה ואז הייתה אזעקת צבע אדום. במקרה של צבע אדום נכנסים למקום מוגן שאצלנו זה מיגונית או נשכבים על הרצפה. נשכבתי על הרצפה כי לא היה מרחב מוגן קרוב אליי וראיתי שיצאו טילים מהמשגר. אני לא זוכרת רגע מרגש ומעצים יותר מהרגע שראיתי לראשונה את היירוט של כיפת ברזל. סוף סוף הבנתי את מהות התפקיד שלי כלוחמת הגנ"א. באותו רגע קלטתי כמה אני אחראית לביטחון של כל אזרחי מדינת ישראל, כמה יירוט כיפת ברזל זה לא מובן מאליו", מספרת בחיוך.

ספרי על מה שעברת במבצע "שומר החומות":

ליאור משתפת אותנו שבמהלך מבצע "שומר החומות" היו צריכים לפרוס עוד אתרים בגלל המצב ואותה העבירו לאתר אחר. "האמת שזאת הייתה משימה לא פשוטה, ככה כמה ימים בלי שינה, לדאוג שהמשגר בזווית הנכונה והכל תקין ושלכולם יש מקום לישון בו. המפקדת והחברים שלי עזרו לי. זה היה קשה,אבל לדעת שבסופו של דבר אתה מגיע בשביל לדאוג לביטחון של אנשים זה שווה הכל. הגיעו הרבה אנשים שממש עודדו אותנו ונתנו לנו תמיכה מרחוק עם שלטים, הביאו לנו שתייה קרה לימים החמים, באו ילדים קטנים לומר תודה ואין דבר יותר מרגש ומחזק מזה" מספרת בהתרגשות.

טיפ למתגייסים:

"ההמלצה הכי גדולה שאני יכולה לתת לכם היא לבוא בראש פתוח, אתם הולכים להכיר מלא אנשים ותתפלאו לגלות שאתם תתחברו לאנשים שבחיים לא חשבתם שתתחברו אליהם. חוץ מהאנשים שאתם הולכים להכיר אתם תגלו על עצמכם דברים חדשים ומדהימים. תשתדלו להנות ולחוות כמה שיותר ומי יודע אולי בקרוב ניפגש".