רס"ר

תפקיד

מיטב

אנשים סימנו כי המידע עזר להם

מאת: ליהי פאר מוסקוביץ'


רב נגד יגאל צוברי, נגד המשמעת של יחידת מיטב מזה כמעט 14 שנים, הגיע במיוחד כדי לספר לנו על שירותו הצבאי הייחודי והמרגש. הרס"ר משרת בצה"ל מזה 35 שנים, ומספר לנו מדוע בחר להישאר בצה"ל פעם אחר פעם, מה היה תפקידו אם לא נגד יחידת מיטב ומהם הערכים החשובים לו ביותר כמפקד וכאבא. תמיד תהיתם איך נראית השגרה של נגדי המשמעת? - זו ההזדמנות שלכם! המשיכו לקרוא>>

ספר לי על עצמך

"אני יגאל צוברי, בן 53, נשוי למגי ואבא ל- 3 בנות: אלמוג, שקד וליאם. אני גר בכפר סבא ואני נגד המשמעת של יחידת מיטב".

נגד יחידת מיטב, וואו! - איך אתה מוצא זמן לשלב בין העבודה הקשה לתחומי העניין האישיים שלך?

חייבת לציין שהיה גיחוך קל מצד הרנ"ג. לאחר מספר דקות של מחשבה, הוא ענה לי: "אתה נושם צבא, קם צבא, הולך לישון צבא, וגם… יש לא מעט הפרעות במהלך הלילה. הצבא שאב אותי להמון תחומים שפחות קשורים אליי באופן אישי, ויותר מתעסקים בעיסוק ובמקצוע שלי כמפקד וכנגד יחידה כזו גדולה ומורכבת.

התחביב שלי בסופו של דבר, הוא לב העיסוק שלי ביום יום - לעסוק באנשים".

אני מאוד אוהב את המקצוע שלי   

 

איך סיפור האהבה שלך עם הצבא התחיל?

"התגייסתי בשנת 1987 לאוגדת 98 בצנחנים, ועד לתום השירות שלי הייתי רס"פ ועוזר מפקד המחנה. לאורך השירות שלי, התעסקתי גם במשמעת ובכל הקשור בזה.

בסיום שירות החובה שלי השתחררתי מהצבא. ממש לא רציתי לחתום קבע. אחרי ארבע שנים באזרחות חזרתי לצבא, ובמהלך המילואים חבר אמר לי שיש לו תפקיד מיוחד עבורי (נגד יחידה לקורס מח"טים), וביקש שאתגייס למילואים בתנאי קבע. אחרי שיחה עם חברה שלי דאז, אשתי לעתיד בדיעבד, סגרנו שאחתום קבע לחצי שנה בלבד, ולאחר מכן אחשוב מה ארצה לעשות בעתיד.

התנאי של מגי, אשתי לעתיד, היה שאהיה בצבא פעם בשבוע בלבד. בפועל, פעם בשבוע בלבד הייתי בבית…", מספר בחיוך.

"חצי השנה ההיא, הפכה ליותר מ- 30 שנה במסגרת הצבאית".

 

 

 

מה רצית אם לא קריירה צבאית?

"האמת שהייתי מתאגרף המון שנים בצעירותי וגם תופפתי. זה בא מהבית, המשפחה שלי מאוד מוזיקלית. לכן רציתי לפתח את קריירת הנגינה שלי. אבל שם מדובר בשעות הפוכות לחלוטין - שם אתה עובד בלילה וחוזר ביום. זה לא איך שרציתי להתנהל כאיש משפחה. בפועל, הלכתי על המקצוע שלי שלמדתי - חשמל, ועבדתי בעבודות הקשורות בחשמל בבית החולים שניידר. אחר כך עבדתי כקבלן בתחום הובלת מזון. שם, כבר שיגעו אותי לחזור לצבא".

 

אילו תפקידים ביצעת במהלך שירות הקבע שלך?

"מאז ומתמיד לא אהבתי להיות הסגן או העוזר, לכן אחרי השירות הסדיר שלי, עשיתי רק תפקידי פיקוד.

התחלתי בתור רס"ר יחידת עוקץ, לאחר מכן, הייתי רס"ר בא"ח אדם (כיום 'מתקן אדם'), רס"ר בא"ח 900 - בא"ח כפיר לימים, ורס"ר החטיבה בהקמתה. לאחר תפקידי בכפיר ועד היום, אני רנ"ג יחידת מיטב - אחראי על מִפְקֶדֶת מיטב, כולל לשכות הגיוס. והיד עוד נטויה!", מספר הרס"ר בהתלהבות.

 

גולת הכותרת - חטיבת כפיר

"הייתי אחד מאנשי הקמת חטיבת כפיר".

מבט הרס"ר התמקד בקיר שלשמאלו - "הקיר הזה מעיד על הכל - החל מתמונות מטקס הקמת היחידה ומטקס הענקת תג היחידה הראשון ועד לעצרת החטיבה, וכומתת כפיר הראשונה ממסוגרת.

הקמת החטיבה ומה שנגזר מהקמתה, גרמו לי להבין כמה אני אוהב את הצבא, וכמה אוהב את ההתעסקות השוטפת עם האנשים.

כל הנשמה שלי בחטיבה הזאת. אפילו ילדיי 'מנומרים' - שתי בנותיי היו מדריכות חי"ר בחטיבת כפיר. מאמין שגם השלישית תלך בדרכי משפחתה.

נוסף לכל, להיות בתקופה של הקמה - זה הדבר הכי יפה שיכול להיות: אתה חלק מקביעת הסממנים והנורמות של החטיבה. אני מרגיש שהשארתי חותם ובאמת השפעתי. היום רואים את ההשפעה ארוכת הטווח של היחידה לצבא בפרט, ולמדינה בכלל. אני מרגיש המון נחת בתוך זה ", מספר לי הרנ"ג.

"כומתת החטיבה, המנומרת, זו כומתה שעשיתי הכל כדי להוציא אותה לפועל במשך שנים. היו לי במגירה כומתות בכל צבעי ההסוואה האפשריים.

אני ומח"ט החטיבה דאז, תת אלוף במיל' דוד מנחם, עשינו כל כך הרבה כדי לגרום לה להיות הכומתה הרשמית של כפיר. אחרי הרבה מלחמות, דיונים, כומתות בצבעים שונים - נבחרה הכומתה שכולם מכירים, הכומתה המנומרת - לכומתה הרשמית של החטיבה".

 

14 שנים היית בחטיבת כפיר, ו- 14 נוספות ביחידת מיטב. מה ההבדלים בין פיקוד על יחידה סגורה, לבין פיקוד על יחידה פתוחה?

"ללא ספק מדובר בשני עולמות אחרים לחלוטין. ההבדלים בין יחידה פתוחה לסגורה - עצומים.

למרבה המזל, זכיתי לטעום משני העולמות, להשפיע על יותר אנשים ולעשות שינוי גדול יותר.

ביחידות החי"ר, האדרנלין מאוד גבוה בכל הגוף במשך כל היום בגלל העבודה האינטנסיבית ואופי העבודה המבצעית יותר. לעומת זאת, ההחלטה לעבור לפקד על יחידה פתוחה, למרות המורכבות הגדולה שלה, איפשרה לי לשלב בצורה טובה יותר את העבודה, ואת חיי המשפחה שלי.

במהלך השירות הצבאי שלי, הפקתי סיפוק והנאה גדולים בפיקוד על היחידות הסגורות והפתוחות כאחד".

 

מה הערך שהכי חשוב בעיניך להעביר לחיילים?

"יושרה. מבחינתי - תהיה ישר ותמיד תגיד את האמת שלך.

מעבר לכך, הסדר והארגון מאוד חשובים לי. לא משנה מה תפקידו של החייל - אני סבור כי משמעת, סדר וארגון הם הבסיס להכל. אני מאמין שחייל יכול לבצע את עבודתו בצורה טובה יותר במידה שהוא וסביבת עבודתו מסודרים ונקיים.

כל הערכים שמניתי כאן הם ערכים שיעזרו לכל אחד ואחת גם באזרחות".

 

 

מה מספק אותך בעבודה?

"חיילים שהיו תחתיי יוצרים איתי קשר באופן יום - יומי ומעריכים את העבודה שלי ואת השינוי שעשיתי אצלם. יש תתי אלופים שגדלו אצלי, שמזכירים לי מידי פעם את החותם העצום שהשארתי בהם. אני נותן את כל כולי לחיילים שלי, ואני לגמרי מרגיש שזה חוזר אליי.

זה הסיפוק שלי. אתה משפיע לטובה על אנשים. אתה משאיר בהם משהו ממך ומתפיסת עולמך - זה הכי מרגש אותי", מציין בחיוך.

 

יש מקרה מיוחד שקרה לך עם פקודיך ונחרט בזיכרונך?

למען האמת, הקירות במשרדו של הרס"ר אינם לבנים, ולא, לא כי הם מלוכלכים חלילה. כל פיסת קיר מכוסה בעשרות, אם לא מאות, מוצגים, פלקטים, ברכות, תמונות ומתנות שהחיילים של הרס"ר הקדישו לו במהלך שנותיו בצבא.

"הדבר שהכי ריגש אותי שחייל אמר לי, הוא שהייתי האבא שלא היה לו. גם בלחנך, ללמד, להטיף כשצריך, לחבק ולהיות שם. ממש כמו הורה.

כמו כן, אלוף משנה אחד שגדל אצלי רשם לי שעשיתי לו את השירות, והלוואי שיהיו עוד אנשי חינוך, משמעת וערכים כמוני. זה הכיף שלי בסופו של דבר. אלו הדברים שמרגשים אותי וגורמים לי לרצות לעבוד עוד יותר קשה".

הרנ"ג לא שוכח אף אדם שעבר תחתיו, והוסיף לספר לי: "כמות החיילים והמפקדים בכל הדרגות שהיו תחתיי היא עצומה. בכל פעם שיוצא לי לפגוש באחד, כיף כל פעם מחדש להרגיש את האהדה המקצועית והאישית שלהם אליי, ואת הערכים שהטמעתי בהם".

 

הצלחות שאני גאה בהם

קשה היה לפספס את תעודות ההצטיינות הרבות התלויות במשרדו של הרנ"ג.

"קיבלתי תעודות ותארי הצטיינות רבים במהלך שנותיי בצבא, בהם מצטיין אלוף מפח"ש (מפקדת חילות השדה), קשל"ר (קצין שלישות ראשי) מצטיין ועוד. מהמרכזיים ביניהם הוא מצטיין הרמטכ"ל, שניתן לי על העשייה הרבה בצה"ל, על המסירות שהפגנתי עבור חיילי, על הקמת חטיבת כפיר ועל דוגמה אישית".

 

 

השכול חי בי

כאשר הצהרתי מול הרס"ר שנותרו לנו שתי שאלות בלבד עד לתום הראיון, הוא עצר הכל וביקש לדבר על נושא אודותיו לא שאלתי:

"יש נושא וערך מוסף ספציפי ממנו אני שואב את כל האנרגיה והמוטיבציה להמשך העשייה שלי; משהו שמוביל אותי ומזכיר לי למה ובזכות מי אני פה ועובד.

בתור איש צבא בכלל, ובתור אחד שבא מיחידות קרביות בפרט - נושא השכול חי בי. אני נושם את זה ולצערי הנושא מוביל ומלווה אותי בשגרה השוטפת בעבודה ובבית. לדאבוני, קברתי במהלך השירות עשרות חיילים שלי, כאשר רובם נפלו בעת לחימה. זה הדבר שמכניס אותך לפרופורציה ביחס לעבודה שלך, לחיי המשפחה שלך, לחייך כמפקד בצבא הגנה לישראל, וכאזרח המדינה שעבורה אני משרת ומעניק כל כך הרבה כאיש צבא".

מיד בתום חג הפסח האחרון, נשלחו כמאה חיילים מיחידת מיטב, להשתתף בטקס יום הזיכרון לחלְלי מערְכות ישראל וּלחללי פעולות האיבה הממלכתי האזורי, שאירע באנדרטת חללי חיל משאבי האנוש והחיל הכללי בבסיס תל השומר, בניצוחו האבסולוטי של הרנ"ג יגאל צוברי. גילוי נאות - אני הייתי אחת מאותם החיילים שבמשך יותר משבועיים עבדו בהקפדה יתרה תחת פיקודו של הרנ"ג, על אותו הטקס, עד שהפך למושלם. לאורך החזרות כולן, היה ניכר כי הנחלת הזיכרון חשובה מאוד לרנ"ג ומהווה עבורו ערך עליון.

"כל טקסי הזיכרון למיניהם, המסע לפולין שמתבצע מידי שנה בראשותי, וכל מה שקשור בהנחלת מורשת העם והמדינה - מוביל אותי למקום שאני הכי מכונס בו. כשזה מגיע למשפחות שכולות - אני מאוד קפדן. מבחינתי, הטקס הוא הכבוד האחרון שאני יכול לתת לאותם ההורים, האחים או הילדים שחייהם השתנו".

 

מקרה קרוב לליבי

"במשך שנים רבות אני מלווה את גברת אולגה סורבצ'וב היקרה, לאחר מקרה מצער שקרה לבנה, מקסים סורבצ'וב זיכרונו לברכה, במהלך שירותו הצבאי. מידי שנה, באופן קבוע מיד לאחר טקס יום הזיכרון הממלכתי בבסיס, אני ובתי מתייצבים בקבר של בנה - מחבקים אותה ותומכים בה. אנחנו שם עבורה בכל אירוע קשה, משמח או מרגש, והיא חלק מאיתנו".

 

 

 

מה הלאה מבחינתך?

"השמיים הם לא הגבול. אני לא רואה את עצמי כרגע, בשנתיים - שלוש הקרובות משתחרר מצה"ל. אם אני קם בבוקר בשלוש וחצי ובשעה שש וחצי כבר בבסיס אחרי תפילה, אז אני חושב שאני עדיין עם אנרגיות צעירות וטובות כדי להגיע ולעשות את התפקיד שלי בצורה הטובה ביותר. על כן, לא רואה מצב בו אשתחרר בקרוב.

ברגע שארגיש את מה שהחיילים מכנים: 'שביזות יום א', כנראה שזה יהיה הזמן שלי לעזוב את הצבא אבל כרגע זה בכלל לא המצב. אני עושה את מה שאני אוהב אז אני נשאר".

 

יש לך איזשהו טיפ לחיילים?

"אני חושב שהמוטו הזה הוא מה שצריך להוביל אתכם - עשו את מה שאתם אוהבים הכי טוב.

לא משנה איפה אתם, תעשו את הטוב ביותר שלכם במקום הזה. תאמינו לי, אתם תרגישו כל כך הרבה יותר טוב אחרי שתיישמו את זה. אם אתייחס לזה בהיבט של הצבא: אתם כבר נמצאים בתוך השירות שלכם - לא משנה באיזה תפקיד - תעשו את הטוב ביותר בתפקיד הזה. כשאתה בא 'לסמן וי', הזמן עובר לאט יותר, העבודה מתבצעת בצורה לא טובה ויש החמצה פעמיים: פעם אחת לך, כי אתה לא נהנה ופעם אחת למערכת ולמפקדים שלך - שמפסידים מישהו כמוך. כשאתה נותן את הטוב ביותר שלך, גם אתה וגם הסובבים אותך תרגישו טוב יותר!"

  • {{item.value}}
    {{item.count}}

{{counter}} אנשים סימנו כי המידע עזר להם

נעים מאוד, צה"ל!
מחוות השומר ליחידת דובדבן